למה הילד שלך לא משתף?
כלי המשחק שמחזירים את החיבור ומחזקים את תחושת השייכות המשפחתית.
מאת: סימה שבת
לחזור להיות "שותפים" בעולמו הפנימי של הילד
כמה פעמים שאלתם "איך היה בבית הספר?" וקיבלתם "בסדר" או "רגיל"?
הקושי לייצר שיח פתוח הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר של ההורות המודרנית. אנחנו רוצים לחזק את הקשר עם הילדים, להעניק להם ביטחון ושייכות, ולצמצם את רגעי התסכול, אך לא תמיד יודעים איך לגשת.
החדשות הטובות הן שהפתרון נמצא בכלי התקשורת הטבעי של הילד: המשחק.
המשחק הוא הדרך הטובה ביותר לפתח אמפתיה, לא רק כלפי אחרים, אלא גם כלפי הצרכים של עצמם. כאשר אנחנו משחקים יחד, אנחנו בעצם יוצרים "גשר רגשי" שבו הילד מרגיש בטוח לחקור, לבטא ולעבד חוויות קשות, מבלי שיצטרך למצוא מילים מורכבות.
הנה 5 צעדים מעשיים (וכמה כלים משחקיים) שיעזרו לכם להפוך את המשחק מבילוי סתמי לשיעור אמיתי בחיבור ואמפתיה:
1. הפכו את הזיהוי הרגשי למשחק פנטומימה (אמפתיה רגשית)
לפני שהילד יכול לחוש אמפתיה, הוא חייב לדעת לזהות את הרגש אצל עצמו ואצל אחרים.
התרגול: שחקו "פנטומימה של רגשות": אתם או הילד בוחרים רגש (שמחה, כעס, פחד, מבוכה) ומציגים אותו בשפת גוף ותנועה. הילד השני מנחש את הרגש ומשייך אותו לאירוע שהיה לו היום.
אפשר להשתמש בקלפי רגשות כבסיס. כל אחד בוחר קלף שמייצג את הרגש שלו ומנסה להציג אותו. הפנטומימה מפחיתה עכבות ומחזקת את יכולת הילד לקלוט רמזים לא-מילוליים.
2. תרגלו "החלפת נעליים" דרך דמיון (אמפתיה קוגניטיבית)
אמפתיה קוגניטיבית היא היכולת לדמיין את עצמכם במקום אחר.
התרגול: השתמשו במשחקי תפקידים יזומים. אם היה קונפליקט בין הילד לאחיו או חבר, שחקו אותו שוב בבית, אבל החליפו תפקידים. הילד שפגע משחק כעת את הנפגע, וההיפך.
קלפים מקטגוריית "עולם הדמיון" של "בול פגישה" נהדרים לתרגול הזה. שאלה כמו "אילו היית נשיא/ה, מהו הדבר הראשון שהיית עושה?" מאלצת את הילד לשקול צרכים של אוכלוסייה שלמה.
3. בנו "מעגל שיתוף" קבוע (חיבור ושייכות)
חיבור רגשי נוצר בהדרגה, דרך שיתוף פגיעות וחוויות אישיות.
התרגול: קבעו "זמן איכות סגול" קצר (5-10 דקות) בזמן ארוחת הערב או בסוף השבוע. כל אחד משתף תשובה לשאלה אישית.
אפשר להשתמש ב**"קלפי השמחה"** או בקטגוריות "השתקפות וחיבור" ו**"סודות ומבוכה"** של בול פגיעה. לדוגמה, שאלה כמו: "מהו הדבר הכי מביך שאמרת מול מישהו שמצא חן בעיניך?" או "משהו קטן שקרה היום, שהזכיר לך שאני/אנחנו אוהבים אותך?" כשההורה משתף תשובה כנה ראשון, הוא נותן לילד אישור להיות פגיע גם כן.
לסיכום: הדבר החשוב ביותר הוא השיקוף
לאחר כל משחק, תמיד חשוב לחזור לשיקוף רגשי. אל תתמקדו בניצחון או בהפסד. במקום, שאלו: "איך הרגשת כש[הדמות] הייתה צריכה להתמודד עם זה?" הדיון הרפלקטיבי הזה הוא שהופך את המשחק לכלי אמיתי לפיתוח אמפתיה.
רוצים עוד כלים מידיים?
הורידו בחינם את "מצפן הרגש: 7 שאלות שמחזירות את השקט הביתה" חוברת קלפים להדפסה שפותחה על בסיס הניסיון שלי, שתעזור לכם להתחיל את השיח הרגשי כבר היום.
