כולנו מכירות את הרגע הזה בערב, כשהבית סוף סוף משתתק, ואנחנו עוצרות לשאול את עצמנו: "איפה הייתי אני היום בתוך כל המרוץ הזה?". בפוסט הזה

בשנים האחרונות של בית הספר היסודי, או ממש בכניסה לשערי גיל ההתבגרות, המאזן הביתי עלול להשתנות. בשלב זה, דינמיקה של הליכה על ביצים הופכת לעיתים

סימה שבת המעבר הזה, בין הצפירה המצמררת לדגלים שמתנופפים בגאווה, הוא הליכה על חבל דק. בבוקר הלב נשבר מול סיפורי הגבורה, על אלו שנשכבו על

אתמול בקניון, בתוך הרעש וההמולה של שגרת אחה"צ, נעצר העולם לרגע. פגשתי מתאמנת עבר שלי. התחבקנו, ואז היא הסתכלה עליי עם הניצוץ הזה בעיניים שאני

ליקום יש חוקיות מדויקת משלו, ממש כמו זרם מים שיוצא מהברז ברגע שפותחים אותו, כשאנחנו מבינים את החוקים האלו, אנחנו מפסיקים להילחם בחיים ומתחילים לזרום

כולנו רוצים שהילדים שלנו יצעדו בעולם בראש מורם. אנחנו רוצים שהם יאמינו בעצמם, שלא יפחדו להיכשל, וששום פוסט באינסטגרם לא יוריד להם את החיוך. ביטחון

איך לזהות את האינטואיציה בתוך רעשי היומיום לפעמים המוח שלנו מרגיש כמו תחנת רדיו שמשדרת בלי הפסקה. הקול הזה שבראש הוא בדרך כלל הקול המפחיד,

וידוי של אמא מיוחדת כשאספי שלי היה ממש ממש קטן, קצת אחרי הגילוי, בתוך כל הבלבול והסערה של ההתחלה, הצטרפתי למעגל של אימהות מיוחדות. חיפשתי

איך בונים פרק ב בלי לפרק את הביטחון של הילדים אני פוגשת אותם בקליניקה שבוע אחרי שבוע. ילדים חכמים ורגישים להורים גרושים שמתבוננים מהצד על

הורים ואנשי חינוך פונים אליי שוב ושוב עם אותו משפט: "לילד שלי אין ביטחון עצמי". הם מחפשים קסם, הם מנסים להשתמש במילים יפות ובמחמאות כמו

למה הילד שלך לא משתף? כלי המשחק שמחזירים את החיבור ומחזקים את תחושת השייכות המשפחתית. מאת: סימה שבת לחזור להיות "שותפים" בעולמו הפנימי של הילד