וידוי של אמא מיוחדת
כשאספי שלי היה ממש ממש קטן, קצת אחרי הגילוי, בתוך כל הבלבול והסערה של ההתחלה, הצטרפתי למעגל של אימהות מיוחדות. חיפשתי מקום להניח בו את הראש, להרגיש שייכת, לראות שיש אנשים שמבינים אותי מהבטן. המנחה שהובילה את המעגל היתה אישה מקצועית מאוד, מאוד דידקטית, אבל היא לא הייתה "אחת משלנו". היא לא באמת הבינה מה עובר עלינו בפנים. הדברים שאמרה לא עשו לי היגיון, הם לא התאימו לסיפור שלי.
ישבנו שם בערך 10 אימהות. חוץ מאמא אחת, כולן הביטו על החיים בפסימיות. המפגשים היו מלאים בכאב, המון בכי וקושי שהציף את החדר. הרגשתי שהחדר פשוט כבד לי מדי. נשארתי שם כי רציתי להיות בקבוצת השוות, אבל אחרי כמה מפגשים הרגשתי שמשהו בתוכי גדל לכיוון אחר. משהו בפנים צעק אחרת.
נכון, האתגרים קיימים והם עצומים. הם נוכחים בכל בוקר, בכל לילה, בכל נשימה ובכל מחשבה שלי. אבל לצד האתגר ראיתי את הקסם שיש בילד שלי. ראיתי את האור שהוא מביא איתו, את הדרך שבה הוא אוסף אותי ואת השיעורים שהוא מלמד אותי בכל יום מחדש. כבר אז הבנתי שמי שלא חווה הורות המיוחדת, לעולם לא יוכל להבין באמת את העומק של החיוך של הילד שלו או את העוצמה שבידיעה שאני עושה עבורו את המיטב וזה הכי טוב שיש.
זה כאילו נרשמת לסדנה אחת ומצאת את עצמך באחרת. תתארי לעצמך שנרשמת לסדנה שחיכית לה המון זמן, התכוננת, שילמת, פינית זמן, סידרת בייביסיטר, קנית בגדים מתאימים ונסעת שעתיים לכל כיוון. הגעת מלאה בציפייה, ידעת בדיוק מה הולך להיות ועם מה את הולכת לצאת, וברגע שנכנסת בדלת גילית שזו סדנה בנושא אחר לגמרי. אין לך ברירה, כבר שילמת, את כבר שם.
ברגע הראשון זה הלם. את מסתכלת מסביב ולא מבינה מה הקשר בינך לבין מה שקורה בחדר. ואז, בתוך התהליך, את מתחילה לגלות דברים שלא היית לומדת בשום מקום אחר. את מגלה בתוכך כוחות שלא ידעת שקיימים בך ואת מתחילה לראות את הקסם שמתחבא דווקא בסיטואציה שלא בחרת בה.
המסר שלי אלייך אמא שנמצאת עכשיו בתוך הבלבול הוא לעצור לרגע ולנשום. תשהי בתוך המקום הזה. זה כנראה לא מה שתכננת, אבל זה מה שקיבלת, ויכול להיות שזה אחד הדברים היותר עוצמתיים שתגלי על עצמך ועל הכוחות שלך. אל תרוצי לפתרונות, פשוט תהיי. תעזרי בהורים שכבר סללו את הדרך ושיכולים לדבר איתך בגובה העיניים.
אני כאן בשבילך אם תצטרכי.
